בשורה התחתונה: כאשר בבדיקת ינשוף כפולה קיים פער העולה על 10% בין התוצאות, בית המשפט עשוי לקבוע שהמדידה אינה עומדת בדרישות התקנות – ובמקרים מסוימים הדבר עלול להוביל לפסילת הראיה ולזיכוי.
רקע קצר
בכתבה תואר מקרה שבו נהג נבדק פעמיים באמצעות מכשיר ה"ינשוף", ושתי הבדיקות הצביעו על ריכוז אלכוהול גבוה. עם זאת, בין התוצאות נוצר פער משמעותי. ההגנה טענה כי הפער חורג מהמותר לפי תקנות התעבורה, ולכן יש לפסול את המדידות כראיה.
מה הייתה המחלוקת המשפטית?
- התביעה ביקשה לבסס את האישום על תוצאת הבדיקה הנמוכה יותר (כפי שנהוג בפרקטיקה).
- ההגנה התמקדה בשאלה האם עצם קיומו של פער מעל 10% בין התוצאות (במסגרת בדיקה כפולה) פוסל את המדידה.
איך בית המשפט נימק את ההכרעה?
לפי הסיכום בכתבה, בית המשפט הדגיש כי התקנות מחייבות בדיקה כפולה, ושהשוואת התוצאות אינה עניין טכני בלבד: הפער נועד לשקף האם המדידה עקבית ואמינה. כאשר הפער גדול מדי – המשמעות היא שקיימת בעיית דיוק/אמינות, ולכן התוצאה עלולה להיפסל מלשמש ראיה מרכזית.
בנוסף, הודגש כי כאשר קיימת אי־בהירות באופן חישוב הפער (למשל מאיזה ערך מחשבים את ה־10%), יש להעדיף את דרך החישוב שמיטיבה עם הנאשם – עיקרון שמקובל במשפט פלילי כאשר יש ספק.
התוצאה בפועל
מאחר שאחת מהתוצאות חרגה מטווח הסטייה המותר, נקבע (לפי הכתבה) שהמדידות אינן יכולות לשמש כראיה מספקת. בהיעדר תשתית ראייתית חלופית משמעותית – הנאשם זוכה.
חשוב לדעת: כל תיק תלוי בנסיבותיו – אופן ביצוע הבדיקה, מסמכי המכשיר, תיעוד השוטר, בדיקת מאפיינים, נסיבות העצירה ועוד. במקרים רבים ניתן לבדוק את החומר לעומק ולזהות כשלים שעשויים להשפיע על הראיות.