הלקוח, תושב אילת העובד לפרנסתו כמשווק אטרקציות בעיר, הורשע בבית משפט השלום באילת בשלושה כתבי אישום שהוגשו נגדו, וזאת מבלי שהיה מיוצג על ידי עורך דין. שלושת כתבי האישום נגעו לפעילות רוכלות וחלוקת פליירים באזור המלונות והטיילת באילת.
- בראשון נטען כי הוא "מכר אטרקציות בתוך מלון ליאונרדו פלאזה ללא אישור או היתר" ובכך עבר עבירה בניגוד לסעיף 9(ב) לחוק עזר אילת (רוכלים), התשמ"ד 1984. בגין עבירה זו נרשם כי יוכל לשלם ברירת קנס בסכום של 730 ש"ח.
- בשני נטען כי "הוא נמצא על הגשר בחוף הצפוני באילת והציע שירותים תוך חלוקת פליירים ללא היתר" ובכך עבר עבירה בניגוד לסעיף 2 לחוק עזר אילת (שילוט), התשמ"ד 1984. ברירת הקנס שנרשמה בגין אישום זה הייתה בסך 475 ש"ח.
- בשלישי נטען כי "חילק פליירים באזור טיילת מלון לכת שבא באילת, בלא רישיון או היתר לכך", ובכך עבר עבירה לפי סעיף 2 לחוק עזר אילת (שילוט), התשמ"ד 1984. ברירת הקנס שנרשמה הייתה 730 ש"ח.
בדיון שנערך בבית משפט השלום באילת, בשלושת התיקים במאוחד, הורשע הלקוח באישום הרוכלות ובשני אישומי הפליירים. בגזר הדין שניתן, נגזר דינו לתשלום קנס בסכום המקסימלי הקבוע בסעיף 61 לחוק העונשין, בסך של 14,400 ש"ח.
בית המשפט ציין כי "בכך עשיתי עמו חסד, כיוון שאיחדתי את העונש לשלושת התיקים יחדיו ולא הטלתי עליו את אותו הקנס בגין כל אחד מהתיקים", בנוסף הורה בית המשפט לחתום על התחייבות בסכום של 10,000 ש"ח להימנע מעבירות בהן הורשע למשך שלוש שנים.
עו"ד איתן קנול הגיש ערעור על פסק הדין לבית המשפט המחוזי בבאר שבע. בערעור הועלתה, בין היתר, טענה עקרונית שלפיה חלוקת פליירים לעוברי אורח אינה מהווה "שילוט" או "מודעה" כמשמעותם בחוק העזר לשילוט.
כבוד הנשיא יוסף אלון קבע כי לאחר בחינת טענות הצדדים ובחינת חוק העזר שילוט, אכן צדק המערער בטענתו כי "חלוקת פליירים" איננה מהווה עבירה לפי סעיף 2 לחוק העזר שילוט. מסקנה זו נובעת מן הפרשנות הנדרשת, באיזונים המתחייבים, להוראות החוק.
לטענת העירייה "פליירים" הם הודעה המיועדת לפרסום, ועל כן חלוקתם על ידי המערער לעוברי אורח מהווה עבירה לפי סעיף 2 לחוק העזר, אלא אם קיבל בעל הפליירים רישיון לכך מראש העירייה. את פרשנות זו דחה בית המשפט.
כב' השופט אלון קבע כי פרשנות זו מנוגדת לפרשנות הקונטקסטואלית של חוק העזר ואינה עולה בקנה אחד עם תכלית חקיקתו וסמכויות חקיקת המשנה שהוקנו למועצת העיר בפקודת העיריות. במבוא לחוק העזר מודיעה מועצת העיר אילת כי חוק עזר זה נחקק בתוקף סמכותה לפי סעיפים 246 ו-250 לפקודת העיריות, וכי מטרתו לאפשר לעירייה פיקוח על הצגת מודעות ושלטים ברחבי העיר לצורך שמירת חזות פני העיר.
בית המשפט הבהיר כי סעיף 246 לפקודת העיריות עוסק בפיקוח על הצגת מודעות ושלטים בפרהסיה העירונית: על גבי לוחות מודעות, קירות, בתי עסק ומקומות דומים. הפלייר, לעומת זאת, הוא דף נייר שמוחזק ביד ומועבר ישירות לאדם אחר, ואינו "שלט" או "מודעה" המוצגים במרחב הציבורי באופן קבוע.
עוד נקבע כי אם תתקבל עמדת העירייה שלפיה חלוקת פליירים כמוה כהצגת שלט או פרסום מודעה, ניתן יהיה להגיע לאבסורד: גם מי שמוסר עיתון לידיו של אדם אחר, שבו יש פרסומות מודפסות, ייחשב כמי שעבר עבירה של הצגת שלט או מודעה. תוצאה כזו אינה מתקבלת על הדעת.
בטיעוניה עמדה העירייה על כך שגם בחלוקת פליירים יכול להיווצר מטרד לציבור. בית המשפט ציין כי גם אם קיים לעיתים מטרד, אין בכך כשלעצמו כדי להכניס את חלוקת הפליירים לגדר האיסורים של חוק העזר לשילוט.
אשר על כן, קיבל בית המשפט המחוזי את הערעור ביחס לשני כתבי האישום לפי חוק העזר שילוט, ביטל את ההרשעה וזיכה את המערער מן העבירות שיוחסו לו בגין חלוקת הפליירים.
לעומת זאת, ביחס לכתב האישום שהוגש לפי חוק העזר רוכלות, לא מצא בית המשפט טעם בנימוקי הערעור או עילה המצדיקה התערבות בממצאי העובדה של בית משפט השלום. נקבע כי המכירה שביצע המערער בלובי של בית המלון מהווה "רוכלות" כהגדרתה בחוק רישוי עסקים, והיא בוצעה בשטח האסור לרוכלות.
מכאן עבר בית המשפט לדון בעונש. בגזר הדין המקורי הוטל על המערער קנס בסכום של 14,400 ש"ח בגין שלושת האישומים. בית המשפט המחוזי ציין כי ככלל מדובר בעונש מופרז לחומרה, גם אילו לא היה מתקבל הערעור על ההרשעה בחלק מהאישומים.
לאור קבלת הערעור בשני אישומי חלוקת הפליירים, ביטל בית המשפט את גזר הדין המקורי על כל רכיביו, וקבע תחתיו כי המערער ישלם בגין עבירת הרוכלות בלבד קנס בסכום של 730 ש"ח, כגובה הקנס שנקבע בדו"ח ברירת הקנס מלכתחילה.
בית המשפט העיר כי על המעשים שיוחסו למערער לגבי חלוקת הפליירים לא היה מקום מלכתחילה להוצאת הדו"חות והעמדתו לדין, וכי גלגולי ההליכים שנאלץ לעבור והעומס שנוצר על המערכת מלמדים כי יש לנקוט זהירות רבה בפרשנות מרחיבה של חוקי עזר עירוניים.
המקרה ממחיש עד כמה חשובה פרשנות נכונה של חוקי העזר, ועד כמה חיוני ייצוג משפטי מקצועי כדי להגן על זכויות הפרט מול רשויות האכיפה והרשויות המקומיות.