מאמרים נוספים:

הלקוח, תושב אילת, העובד לפרנסתו כמשווק אטרקציות בעיר, הורשע בבית משפט השלום באילת, בשלושה כתבי אישום שהוגשו נגדו, וזאת מבלי שהיה מיוצג ע"י עורך דין:

1. בראשון - נטען, כי הוא "מכר אטרקציות בתוך מלון ליאונרדו פלאזה ללא אישור או היתר", ובכך עבר עבירה בניגוד לסעיף 9 (ב) לחוק עזר אילת (רוכלים), התשמ"ד - 1984, נרשם כי יוכל לשלם ברירת קנס בסכום של 730 ₪.

2. בשני - נטען, כי "הוא נמצא על הגשר בחוף הצפוני באילת והציע שירותים תוך חלוקת פליירים ללא היתר" ובכך עבר עבירה בניגוד לסעיף 2 לחוק עזר לאילת (שילוט), התשמ"ד - 1984, ברירת הקנס שנרשמה הינה בסכום של 475 ₪.

3. בשלישי - נטען, כי חילק פליירים באזור טיילת מלון לכת שבא באילת, בלא רישיון או היתר לכך", ובכך עבר עבירה לפי סעיף 2 לחוק עזר לאילת (שילוט), התשמ"ד - 1984, ברירת הקנס שנרשמה הינה 730 ₪.

בדיון שנערך בבית משפט השלום באילת, ב-3 התיקים במאוחד, הורשע באישום ה"רוכלות" ובשני אישומי ה"פליירים". בגזר הדין שניתן נגזר דינו לתשלום בקנס המקסימלי הקבוע בסעיף 61 לחוק העונשין וזאת בסכום של 14,400 ₪, ביהמ"ש קמא כי "...בכך עשיתי עמו חסד, כיוון שאיחדתי את העונש לשלושת התיקים יחדיו ולא הטלתי עליו את אותו הקנס בגין כל אחד מהתיקים מה שנראה לי נכון יותר לעשות...", בנוסף הורה ביהמ"ש לחתום על התחייבות בסכום של 10,000 ₪ "להימנע מעבירות בהן הורשע למשך 3 שנים".

עו"ד איתן קנול הגיש ערעור על פסק הדין לבית המשפט המחוזי בבאר שבע.

כבוד הנשיא יוסף אלון, קבע כי לאחר בחינת טענות הצדדים ובחינת "חוק העזר שילוט" מצא כי אכן צודק המערער בטענה ולפיה "חלוקת פליירים" איננה מהווה עבירה לפי סעיף 2 לחוק העזר שילוט, מסקנה זו נובעת מהפרשנות הנדרשת, באיזונים המתחייבים להוראות אותו סעיף.

לטענת העירייה "פליירים" הינם הודעה המיועדת לפרסום, ועל כן חלוקתם ע"י המערער לעוברי אורח מהווה עבירה לפי סעיף 2 לחוק העזר, אלא אם הקדים בעל הפליירים וקיבל רישיון לכך מראש העירייה.

כב' השופט אלון "לא קיבל פרשנות נטענת זו, שכן היא מנוגדת לפרשנותו הקונטקסטואלית של חוק העזר ואינה עולה בקנה אחד עם תכלית חקיקתו וסמכויות חקיקת המשנה שהוקנו לענין זה למועצת העיר בפקודת העיריות.

במבוא לחוק העזר מודיעה מועצת העיר אילת כי חוק עזר זה נחקק על ידה "בתוקף סמכותה לפי סעיף 246 ו-250 לפקודת העיריות, חוק העזר שילוט נועד מטבע הדברים לאפשר לעירייה את ביצוע הדברים והפיקוח להם היא נדרשת בסעיף 246 לפקודה.

קריאה נכונה של סמכות הפיקוח של העירייה לפי סעיף 246 מובילה לכך כי הוא מכיל שני הסדרים - האחד לענין "שלטים" והשני לענין "מודעות", האינטרס הציבורי שעל פיקוחו מצווה העירייה בסעיף 246 לפקודה עניינו ב"הצגת מודעות ושלטים" בפרהסיה של העיר, כלומר, על גבי לוחות מודעות, על גבי קירות, על גבי בתי עסק או במקומות אחרים. זאת כמובן מתוך התכלית של שמירת חזות פני העיר, בתיה, לוחותיה הציבוריים וכיוצ"ב.

חוק העזר סעיף 8 כורך בנשימה אחת את ה"שלט" וה"מודעה" האסורים ככאלה הפוגעים בחזות מבנים, במבני מגורים, במתקנים ציבוריים , בתנועה בדרכים ועוד כיוצא באלה.

אין בין אלה ותכלית ההסמכה שבסעיף 246 לפקודה לבין "חלוקת פליירים" ולא כלום. המעשים שיוחסו למערער - (בשני כתבי האישום לפי חוק השילוט), הינם כי עמד על הגשר בטיילת החוף הצפוני באילת והציע לעוברים ושבים ליטול ממנו "פליירים", כתבי האישום אינם מפרטים את גודלם של הפליירים או את תוכנם ואיננו למדים דבר לענין זה גם מהכרעת הדין, על כך אין הפלייר יוצא מידי פשוטו, לאמור, דף נייר, כדף מחברת האחוז בידי מחלקו והנמסר על ידו לידי הרוצה לקבלו הימנו. אין בין "פלייר" שכזה לבין ה"מודעה" עפ"י סעיף 246 לפקודה ולא כלום".

מוסיף כב' הנשיא, קריאת הוראות חוק העזר כחטיבה הרמונית אחת, שוללת גם היא את הפרשנות הנטענת ולפיה חלוקת פלייר לעוברים ושבים על הגשר כמוה כ"הצגת שלט או פרסום מודעה", לפי פרשנותה הנטענת של העירייה, גם מי שימסור דרך משל עיתון לידי אדם אחר ביצע מעשה אסור של "הצגת שלט או פרסום מודעה", זאת הואיל ובעיתון מופיעות מן הסתם פרסומות מסחריות, הוא מודפס על גבי נייר, הוא איננו "שלט", ומסירתו לאחר נעשתה במקום ציבורי - הדברים באים כמובן כדי אבסורד.

בטיעוניה עמדה העירייה על כך כי גם בחלוקת פליירים יכול ויהיה מטרד כזה או אחר לציבור, "ספק גדול בעיני אם כך הוא, אולם, גם אם קיים בעיני הפקחים חשש למטרד כשזה מפלוני המציע פליירים לעוברי הדרך, אין בין כך ובין הוראות ואיסורי חוק העזר שילוט ולא כלום".

"אשר על כן, אני מקבל את הערעור על הרשעת המערער בשני כתבי האישום ביחס לחלוקת הפליירים, מבטל את הרשעתו בהם ומזכה אותו מהעבירות שיוחסו לו בשני כתבי האישום הנ"ל".

בנוגע לערעור כנגד ההרשעה בכתב האישום שהוגש לפי חוק העזר רוכלות, לא מצא בית המשפט טעם בנימוקי הערעור או עילה שיצדיקו התערבות בממצי העובדות שקבע בית משפט השלום, "המכירה שביצע המערער בלובי של בית המלון מהווה "רוכלות" כהגדרתה בסעיף 2 (א) (ה) לחוק רישוי עסקים התשכ"ח-1968 והיא בוצעה בשטח האסור ברוכלות לפי ס"ק 9 (ב) לחוק העזר רוכלות, לאור זאת אני דוחה את הערעור.

מכאן לערעור על גזר הדין - בגזר הדין הוטל, כאמור, על המערער קנס בסכום של 14,400 ₪, בגין שלושת האישומים שהורשע בהם, "ככלל מוצא אני כי עונש זה הינו מופרז ביותר לחומרה, גם אם לא היה מתקבל הערעור, אולם לא אוסיף ואפרט לענין זה, נוכח התוצאה של קבלת הערעור על הכרעת הדין".

על המעשים שיוחסו למערער, חלוקת פליירים, נמצא כי לא היה מקום מלכתחילה לעצם הוצאת הדו"חות הנ"ל והעמדתו לדין על כל הכרוך בכך.

"בשוקלי מכלול הנסיבות וגלגולי ההליכים שנאלץ המערער לעבור, מצאתי בנסיבות הענין להסתפק בהטלת קנס-על עבירת הרוכלות, כגובה הקנס שנקבע מלכתחילה בדו"ח ברירת הקנס, כלומר, 730 ₪".

סוף דבר - "אני מבטל את הכרעת הדין ואת הרשעת המערער בשני האישומים לפי חוק העזר שילוט ומזכה את המערער מהמיוחס לו באותם אישומים. אני דוחה את הערעור על הרשעתו באישום הרוכלות, לאור זאת אני מבטל את גזר הדין קמא על כל רכיביו וקובע תחת זאת כי המערער ישלם בגין העבירה היחידה קנס בסכום של 730 ₪".

חלוקת פליירים בחוף הים

מאמרים נוספים