מאמרים נוספים:

 

הצלחתי לזכות נאשם שנרשם נגדו דו"ח חניה ומספר רכב לא היה קריא, הדו"ח היה על 150 ש"ח והנאשם קיבל 10,000 ש"ח 

 

 

כנגד לקוח נרשם דו"ח, המייחס לו עבירת חניה ובגינו ביקש להישפט.

 

לאחר שמיעת הראיות בתיק, זיכה בית משפט השלום את הנאשם, וקבע "ככלל עדות הפקח לא נסתרה,

 

ואולם מולה ניצבת עדותו של הנאשם אשר דבק בגרסתו כי במועד זה לא שהה במקום, מאחר והאמנתי

 

לעדותו של הנאשם ומאחר ולא נשללה האפשרות כי נפלה טעות בהקלדת מספר הרכב וכאשר לא

 

נשללה האפשרות כי רשום שגויי היה גם הוא מביא לדגם רכב וצבע זהה לרכבו של הנאשם, אני מזכה

 

את הנאשם מחמת הספק".

 

 

הוגש ע"י התביעה ערעור לבית המשפט המחוזי.

 

בהחלטתה קבעה כב' הש' נגה אהד כי "דין הערעור להידחות, טוב מראה עיניים מ-1,000 מילים, אין כל

 

ערך לתמונת הרכב בהעדר הצגת לוחית הרישוי המצויה לעין כל, והיא "תעודת הזהות" של הרכב,

 

לוחית הרישוי היא המייחדת רכב ספציפי ומשייכת אותו לבעלים הרשום של הרכב ודרך כלל הבעלים הרשום

 

הוא גם מחזיק הרכב, אין די בתיאור הרכב כ"מזדה לבנה" בלא ציון מספר רישוי כדי לקשור בין המשיב

 

לבין רכב המזדה הלבנה הספציפית נשוא כתב האישום".

 

עוד קבעה כי "הפקח לא רשם את מספר רישוי הרכב בכתב ידו, אילו היה עושה כן ורושם מזכר על כך

 

ומציג המזכר כראיה בבית משפט, ניתן היה לשלול אפשרות של טעות בהקלדה. במצב הדברים כפי

 

שהוצגו, קביעת בית משפט כי לא נשללת אפשרות לטעות בהקלדת מספר הרכב, נכונה היא. הצגת

 

תמונת הרכב כשלוחית הרישוי ברורה וניתנת לקריאה, בבסיס הדו"ח, היתה מיתרת הדיון בבית משפט

 

קמא...וככל הנראה היה מתייתר גם ערעור זה".

 

"לאור האמור בסעיף 1 לעיל, לא אוכל לומר כי הפקח עשה כל שניתן לזיהוי הרכב, ממש ממש לא, גם

 

לא אוכל להתייחס למקצועיות הפקח בנסיבות אלה".

 

בנסיבות כפי שהוצגו בבית משפט קמא האפשרות שהמשיב קיבל דו"ח בטעות סבירה בהחלט, אני דוחה

 

מכל וכל טענת באת כח המערער בסעיף 14 להודעת הערעור. התביעה לא עמדה בנטל ההוכחה כי

 

הרכב נשוא הדו"ח, הוא רכבו של המשיב כנדרש במשפט פלילי, ערכאת הערעור לא תתערב בממצאי

 

מהימנות, אלא במקרים נדירים. ולא זה המקרה שיש להתערב בו ".

 

"בא כח המשיב עותר לפסיקת הוצאות, המשאב היקר ביותר במערכת המשפט הוא זמן שיפוטי. מלכתחילה,

 

מוטב היה שלא היה נרשם הדו"ח כפי שנרשם. משביקש להישפט וזוכה מחמת הספק, לא היה מקום להגיש

 

ערעור זה, ולגרום להצאות נוספות והטלת עומס נוסף מיותר על המערכת.

 

נוכח כך, אני פוסקת הוצאות לטובת המשיב בסך 10,000 ₪ שישלמו בתוך 30 יום ממועד פסק הדין".

 

 

 


 

"תמונה שווה אלף מילים"

מאמרים נוספים